גזר דין בתיק תפ"ח 8365-04-10

1.         הנאשם הועמד לדין בכתב אישום המייחס לו עבירות אינוס קטינה בידי בן משפחה (ריבוי עבירות) לפי סעיפים 345(א)(3) ו-351(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"), ומעשה מגונה בקטינה בידי בן משפחה (ריבוי עבירות) לפי סעיפים 348(א), 345(א)(3) ו-351(ג)(1) לחוק העונשין.

הנאשם כפר בעבירות שיוחסו לו.

לאחר שמיעת הראיות ניתנה על ידנו הכרעת דין מכוחה הורשע הנאשם, ברוב דעות, בעבירה אחת של אינוס קטינה בידי בן משפחה, וב-7 עבירות של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה.

הנאשם ביצע את המעשים בבתה בת ה- 12.5 של בת זוגו דאז. המעשים בוצעו במשך חודשיים במהלך החופש הגדול שנת 2008.

ראיות לעונש

2.         לחובת הנאשם עבר פלילי ישן בעבירות אלימות, סמים ורכוש, בגינן נדון, בין השאר, גם לעונשי מאסר. הרשעתו האחרונה בשנת 1997 ומתייחסת לעבירות רכוש וסמים משנת 1995. מאז לא הורשע בביצוע עבירות.

נוכח אופי העבירות בהן הורשע הנאשם, נערך בעניינו תסקיר הערכת מסוכנות מינית. עורך התסקיר מציין את הכחשתו הטוטלית של הנאשם למעשים נשוא הרשעתו. כן מדגיש את תמיכת בני משפחתו ואת העובדה שמזה 11 שנים הנאשם אינו צורך סמים אחרי התמכרות רבת שנים. הנאשם מתפרנס מעבודות מזדמנות ואינו עובד באופן קבוע.

לאחר שקלול הפקטורים השונים ובעיקר העובדה שלנאשם יכולת טובה לשליטה על דחפיו ואיננו בעל אישיות פסיכופתית, מסקנתו של עורך התסקיר, כי רמת המסוכנות המינית של הנאשם היא " נמוכה".

טיעונים לעונש

3.         ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל משמעותי, מאסר על תנאי ופיצוי משמעותי למתלוננת. באשר לרמת הענישה הפנתה להוראת סעיף 355 לחוק העונשין, הקובעת כי "... לא יפחת עונשו מרבע העונש המירבי שנקבע לאותה עבירה"

בטיעוניה הדגישה את יחסי הכוחות ופער הגילים העצום בין הנאשם, גבר בוגר, לבין המתלוננת, נערה חלשה כבת 12.5 שנתנה בו אמון ונקלעה למלכוד. מחד, קינן בה חשש מפגיעה במערכת היחסים שבינו לבין אמה והתמיכה הכלכלית הכרוכה בה ומאידך, נוצר צורך להוציא את הדברים לאוויר העולם. הגם שהקטינה סירבה לשתף פעולה ולכן לא נערך תסקיר קורבן אודותיה, הדגישה התובעת את ההכרה שאינה צריכה ראייה בדבר הנזקים שמעשים מעין אלה חורצים בנפשה של קורבן העבירה.

מן הפן לחומרה, הפנתה התביעה לכך, שהנאשם ממשיך וטוען לחפותו גם בשלב זה, גם לאחר הרשעתו.

כן הגישה מספר פסקי דין בהם נגזרו על נאשמים בעבירות דומות, שבוצעו במסגרת יחסי משפחה, עונשים של 7-12 שנות מאסר.

4.         ב"כ הנאשם טען, כי בעניינו של מרשו קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הטלתו של עונש נמוך מן העונש המינימאלי ועתר לכך כי ככל שייפסק פיצוי, ייקבע זה על הרף הנמוך.

בטיעוניו הדגיש לקולא כי הנאשם הורשע רק בחלק מן העבירות שיוחסו לו, ועל רקע כלל אורחות חייו, המדובר במעידה אקראית. כן הדגיש את העובדה שהאירועים החלו ופסקו ביוזמתו וכי המעשים המיוחסים לנאשם אינם נמנים על דרגת החומרה הגבוהה, ולא קיימים בהם אלמנטים מחמירים של שימוש בכוח ושיבוש הליכים. מאחר ובעניינה של המתלוננת לא הוגש תסקיר נפגע עבירה, אף אם ניתן להניח כי סבלה פגיעה כלשהי מהמעשים, אין בכך כדי לפצות על היעדר הערכה מקצועית. כמו כן, הפנה לעדות הקטינה שציינה כי אין בה טינה כלפי הנאשם.

אשר לנאשם עצמו, נסיבות חייו אינן פשוטות. בגיל 12 הפסיק את לימודיו ובסביבות גיל 16 נהרגו ארבעה מחבריו בתאונת דרכים, אירוע שבעקבותיו החל לצרוך סמים. הוא נגמל כ-20 שנים מאוחר יותר. מצבו הכלכלי קשה. הוא מתגורר בצריף ועובד בעבודות מזדמנות. כיום, יש לו בת זוג חדשה. הסנגור מפנה להתרשמותו הטובה של מעריך המסוכנות מן הנאשם. אף שהנאשם עומד על חפותו, מסוכנותו המינית הוגדרה כנמוכה, כאשר בדרך כלל, בלא הודיה, מוערכת המסוכנות לפחות כ-" בינונית".  

הוא הציג מספר רב של פסקי דין בהם נגזרו על נאשמים בעבירות דומות במסגרת יחסי משפחה  עונש שבין 2 ל-6.5 שנות מאסר.

דיון

5.         מלאכת גזירת הדין, שככלל קשה ומורכבת היא, קשה שבעתיים בתיקים כגון התיק בו עסקינן.  בבוא בית המשפט לקבוע את מידת העונש ההולמת, הוא נדרש לבחון מרכיבים רבים, ביניהם (ומבלי למצות את השיקולים הרלוונטיים), מהות המעשים בהם הורשע הנאשם, הפסול המוסרי שבהם, חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, מידת הנזק שנגרם לנפגע העבירה, עברו הפלילי וסיכויי שיקומו של הנאשם, והסיכון שהוא מהווה לסביבתו.